כמה מלאי צריך בעבודה בלי מלאי

נוהגים לחשוב שניהול רזה יוביל את הארגון לעבוד ללא מלאי. מתוך שבעת הבזבוזים עליהם מצביעה גישת הניהול הרזה המלאי נחשב כבזבוז החמור מבניהם. אולם המציאות היא שלעיתים אין ברירה וצריך להחזיק מלאי ולא רק כדי להוריד עלויות אלא גם כדי לעזור לתהליכים אחרים להיות יעילים ורזים יותר. גם חברת טויוטה – ערש הניהול הרזה (יסלח לי הנרי פורד שאני שוכח כרגע את תרומתו לעניין) – מחזיקה מלאים. ולא סוג אחד של מלאי אלא מלאי חומרי גלם, בתהליך ומלאי תוצרת גמורה. אומנם הכמויות שהם מחזיקים זה המינימום הנדרש אך חשוב לדעת שיש מלאי גם בגישת JUST IN TIME הדורשת שמוצרים, חו"ג ופריטים יגיעו לנקודה בה הם נדרשים רק כאשר הם נדרשים.
במאמר בנושא JUST IN TIME הראתי מספר סיבות מדוע נזדקק למלאי חו"ג גם כאשר נגיע למערכת משוכללת של ניהול רזה. לכן לגבי הסיבות אתם מוזמנים לקרוא שם. לתשומת לבכם: כאשר ספקים מחזיקים מלאי בשביל הארגון זה כמעט כאילו הארגון מחזיק בו. אומנם יש לכך יתרונות אך עדיין הארגון משלם על כך. על הניהול, עלויות האחסון ועוד, כל זאת מגולם במחיר שהארגון משלם לספק. הספק יגלגל את עלויות המלאי על הלקוח שמבקש ממנו להחזיק מלאי בשבילו. בניהול רזה יש להסתכל על כלל שרשרת האספקה כאשר רוצים להוריד את כמויות המלאי.
בארגון שהצליח להגיע לרמת JUST IN TIME, מלאי בתהליך נדרש לעיתים כאשר יש מכונות שכדי להפעילן יש לעבוד במנות. אלה בד"כ מכונות שהפעלתם יקרה או שביצוע הכינון בהם הוא ארוך ועד שזה לא ישתנה (כדי שזה ישתנה מבצעים הרבה קאיזנים), צוברים מנה של חלקים – כלומר מלאי בתהליך – ואז מכניסים אותם למכונה. מלאי בתהליך עשוי להיות גם לפני תחנה שהיא צוואר בקבוק כפי שגורסת תורת האילוצים- TOC – של אליהו גולדרט.
בארגון המיישם את הניהול הרזה, מלאי סופי הוא בד"כ מלאי שנועד לאזן את הביקושים. במטרה להביא לכך שבייצור העבודה תבוצע באופן מאוזן ללא שינויים פתאומיים בקצבים ובכמויות. שינויים שכאלה גורמים הן לתקלות והן לחוסר שביעות רצון אצל העובדים ועל כך נכתב רבות במאמר על HEIJUNKA העוסק באיזון הייצור. אחת הדרכים בהן משתמשים לאיזון הייצור הוא החזקת מלאי סופי, יקר.