ערך ללקוח1

בכתבה שפורסמה  באתר איגוד השיווק הישראלי פורסמו דבריו של יוני סער מנכ"ל פרומרקט. מר סער מדבר על הפחד של המפרסמים והפרסומאים. אני מביא כאן מעט מדבריו כפי שפורסמו בכתבה אך מראש עלי להגיד שעל חלק מהדברים שפורסמו אני חולק ואינני מסכים.

"אנחנו בסוג של היסטריה, כי אנחנו לא מבינים מה הצרכן אומר. הבעיה המהותית ביותר היא שלקינו בסוג של פסיכוזה שנקראת חרדה חברתית - אנחנו מפחדים להיות מבוישים. אנחנו חוששים שיעמדו ליד הבית של המנכ"ל שלנו עם שלטים. וכדי למנוע את זה אנחנו לא עושים שום דבר"

מר סער, אני חושב שהצרכן (מילה כללית מאוד) אמר בפרוש את דברו. ארגונים מסוימים מבקשים תמורה כספית גבוהה מדי תמורת המוצר/שירות שהם נותנים.

"סער טען כי מצב השוק בישראל דווקא טוב מאוד, ויש פער גדול בין כותרות העיתונים לגבי המשבר לבין המציאות בשטח. "אין שום קשר בין כותרות העיתונים למציאות. האבטלה הגיעה לשיעור של 5% - אחד השיעורים הנמוכים ביותר אי פעם בישראל."

זו טעות. הבעיה היא שבאותם 5% סופרים רק את אלה שמבקשים עבודה ולא מוצאים. אך יש אוכלוסייה אדירה שעליה נמנים חלק מהחרדים וחלק מהערבים,  וחלק מהקשישים שלא מחפשים עבודה וחלק מהמובטלים שהתייאשו מלחפש עבודה. כל החלקים האלה (ויש עוד כמה) מגיעים לחמישים אחוז מהתושבים כאן. ועל זה בדיוק העם מתקומם שהממשלה לא נותנת את הערך הראוי לאזרח תמורת המיסים שהוא משלם – היא פשוט לא יכולה כי יש כל כך הרבה שלא עובדים והיא תומכת בהם. חשוב מאוד, מאוד לתמוך בחלשים אך, רק בהם ובצורה נכונה.

"סער טען כי אנשי השיווק צריכים ליצור שינוי בפנייה שלהם לצרכנים: "התבגרנו. קרה לנו משהו כאנשים. עד היום המצאנו פלצנויות של ערכים מוספים רגשיים שהעברנו באמצעות הפרסום, אבל לא פיתחנו מוצרים שראויים להימכר. וכשזה הפסיק לעבוד, נבהלנו. השוק צריך לעבור מפרסום למגע ודיאולוג, משיווק לקידום מכירות, מלקוחות חדשים לשימור, ומ'וואו' לתוכן. הכסף לא נעלם, העוגה השתנתה. בכל הקמפיינים לא היה לנו משהו אמיתי להגיד על המוצר שלנו, אז שרנו".

עם זה אני מסכים – היצרנים יצטרכו לייצר יותר ערך עבור הלקוחות שלהם ויצטרכו לגלות כמה מוכנים הלקוחות לשלם עבור ערכים מסוימים.

מה דעתכם?