מי כאן קובע את המחיר?
תשאלו אנשים איך עליכם לקבוע את המחיר בהצעת מחיר שאתם צריכים להגיש ותקבלו שתי תשובות: 1. חשבו את העלויות הוסיפו לכך רווח: עלות + רווח = מחיר
2. תבדקו את השוק כי השוק קובע את המחיר ולא אתם
ברור שהתשובה השנייה נכונה כמעט תמיד. אולם בישראל הקטנה במספר תחומים יש לנו מונופולים ומונופולים קובעים את התמחיר שלהם לפי השיטה הראשונה לעיל.
באותו האופן, כפי שהשוק קובע את המחיר הוא גם קובע את משך הזמן שהוא מוכן לחכות עד קבלת השירות / המוצר. כאמור כשמדובר במונופול, המונופול קובע את התנאים כך לדוגמא בשירות הציבורי. כמה מכם מאמינים שכשתדרשו לקבל שירות או מידע מגופים ציבוריים זה יהיה מהיר? זו הסיבה שאני מעודד את הכנסת שיטת הניהול הרזה לגופים הציבוריים. מכך ייהנו גם העובדים וגם הצרכנים ובעיקר ייהנה משלם המיסים.
בעולם, חברות וארגונים יודעים את זה ולכן מבינים שאם אין להם השפעה על המחיר הם צריכים להשפיע על העלויות. העלויות הן נושא פנימי שלארגון יש יכולת השפעה עליו (בניגוד למחיר אשר, כאמור, נקבע ע"י השוק). כאן בא לידי ביטוי ההבדל בין חברות שאימצו את כלי הניהול של אסטרטגית הניהול הרזה לבין חברות שגם אמצו את תרבות הניהול הרזה.
חברה שאימצה רק את הכלים והשיטות של אסטרטגית הניהול הרזה משפרת את תהליכיה ומורידה עלויות ע"י צמצום הבזבוזים וזאת בימים כתיקונם. אולם בימי משבר כאשר אותה החברה נדרשת לצמצם עלויות באופן דרסטי, כי הביקוש ירד ומכאן המחיר בשוק יורד, החברה תנקוט בהליכי פיטורין רחבים למרות שזה פוגע באסטרטגית הניהול הרזה. קשה להוביל תהליכי שיפור עם עובדים ממורמרים במקום שההגדרה לעלויות זה "עובדים". בחברות כאלה ברור מי קובע את המחיר – השוק. אך גם ברור מי משלם את המחיר – העובד.
חברה, שאימצה את התרבות והפילוסופיה של אסטרטגית הניהול הרזה ולא רק את הכלים והשיטות, הרואה ירידה דרסטית במכירות ומכאן במחיר, החברה תוותר על רווח, ותצמצם עלויות ע"י השקעה גדולה יותר בתהליכי שיפור ואף, במידת הצורך תשתמש בכספי קרן מיוחדת שהקימה לימי סגריר כדי לממן אחזקת עובדים בתקופה שאין עבודה לתת להם. בחברות אלה ברור שהאויב הוא תהליכים לא יעילים שמהם סובל הלקוח והארגון.
לסיכום: יש שלוש גישות לטיפול בנוסחא : עלות + רווח = מחיר. מנופולים קובעים את המחיר (ותנאי השירות), חברות בהן עלויות = עובדים וחברות בהן עובדים = נכס (נכס אמיתי, לא מס שפתיים שההנהלה אומרת בימים כתיקונם) ומנכס לא נפרדים כל כך מהר.
2. תבדקו את השוק כי השוק קובע את המחיר ולא אתם
ברור שהתשובה השנייה נכונה כמעט תמיד. אולם בישראל הקטנה במספר תחומים יש לנו מונופולים ומונופולים קובעים את התמחיר שלהם לפי השיטה הראשונה לעיל.
באותו האופן, כפי שהשוק קובע את המחיר הוא גם קובע את משך הזמן שהוא מוכן לחכות עד קבלת השירות / המוצר. כאמור כשמדובר במונופול, המונופול קובע את התנאים כך לדוגמא בשירות הציבורי. כמה מכם מאמינים שכשתדרשו לקבל שירות או מידע מגופים ציבוריים זה יהיה מהיר? זו הסיבה שאני מעודד את הכנסת שיטת הניהול הרזה לגופים הציבוריים. מכך ייהנו גם העובדים וגם הצרכנים ובעיקר ייהנה משלם המיסים.
בעולם, חברות וארגונים יודעים את זה ולכן מבינים שאם אין להם השפעה על המחיר הם צריכים להשפיע על העלויות. העלויות הן נושא פנימי שלארגון יש יכולת השפעה עליו (בניגוד למחיר אשר, כאמור, נקבע ע"י השוק). כאן בא לידי ביטוי ההבדל בין חברות שאימצו את כלי הניהול של אסטרטגית הניהול הרזה לבין חברות שגם אמצו את תרבות הניהול הרזה.
חברה שאימצה רק את הכלים והשיטות של אסטרטגית הניהול הרזה משפרת את תהליכיה ומורידה עלויות ע"י צמצום הבזבוזים וזאת בימים כתיקונם. אולם בימי משבר כאשר אותה החברה נדרשת לצמצם עלויות באופן דרסטי, כי הביקוש ירד ומכאן המחיר בשוק יורד, החברה תנקוט בהליכי פיטורין רחבים למרות שזה פוגע באסטרטגית הניהול הרזה. קשה להוביל תהליכי שיפור עם עובדים ממורמרים במקום שההגדרה לעלויות זה "עובדים". בחברות כאלה ברור מי קובע את המחיר – השוק. אך גם ברור מי משלם את המחיר – העובד.
חברה, שאימצה את התרבות והפילוסופיה של אסטרטגית הניהול הרזה ולא רק את הכלים והשיטות, הרואה ירידה דרסטית במכירות ומכאן במחיר, החברה תוותר על רווח, ותצמצם עלויות ע"י השקעה גדולה יותר בתהליכי שיפור ואף, במידת הצורך תשתמש בכספי קרן מיוחדת שהקימה לימי סגריר כדי לממן אחזקת עובדים בתקופה שאין עבודה לתת להם. בחברות אלה ברור שהאויב הוא תהליכים לא יעילים שמהם סובל הלקוח והארגון.
לסיכום: יש שלוש גישות לטיפול בנוסחא : עלות + רווח = מחיר. מנופולים קובעים את המחיר (ותנאי השירות), חברות בהן עלויות = עובדים וחברות בהן עובדים = נכס (נכס אמיתי, לא מס שפתיים שההנהלה אומרת בימים כתיקונם) ומנכס לא נפרדים כל כך מהר.
תגובות