התרבות שלנו שונה משלהם

לעיתים, כאשר אני מגיע לארגון או נמצא בהרצאה ומספר על "הניהול הרזה" ועל אירועי קייזן, אני מקבל תגובה בסגנון הבא: "זה אולי מתאים ליפנים שהמציאו את זה אך לא בטוח שזה מתאים לישראל" או תגובה כגון "אנחנו לא כמו הארגון ההוא (לפי הדוגמא שנתתי באותה הפגישה) אצלנו אין ....". שתי התגובות הללו ותגובות דומות אחרות מתייחסות לאותה השאלה ששואלים עצמם מי שפוגשים לראשונה בניהול הרזה. השאלה היא "האם הנושא הזה רלוונטי עבורנו?" בד"כ אנשים מחפשים נקודת ייחוס, נקודה להשוואה, גוף דומה שפעל באותה דרך והצליח. הכוונה בדומה היא שיהיה מאותה מדינה, מאותה תעשייה ורצוי גם באותו גודל.
על כך אני עונה מספר תשובות. ראשית את הניהול הרזה מיישמים כיום בכל סוגי החברות והתעשיות כך שניתן למצוא דוגמאות ליישום ניהול רזה בכל תעשייה וסוג ארגון. שנית אם ההיסטוריה ממש חשובה לכם המקור ממנו בא הניהול הרזה הוא אומנם מפעל טויוטה שביפן אך הם שאבו רבים מהרעיונות שלהם ממפעלים בארה"ב ושכללו אותם. שלישית אופן היישום בכל ארגון לא נעשה בצורה מנותקת מהתרבות הארגונית לכן יישום הניהול הרזה משתלב יחד עם התרבות הקיימת בארגון. דבר אחרון: ניהול רזה הוא כמו בטיחות. זה דבר שחשוב בכל מקום ויש להקפיד עליו בכל ארגון ללא קשר לסוג הארגון.
לשמחתי יש היום מספיק דוגמאות בארץ ליישומי ניהול רזה שהצליחו. הדוגמאות מגיעות מארגונים מסוגים שונים, מתעשיות שונות ובגדלים שונים.