הבזבוז השמיני
במהלך אירוע קייזן אני בד"כ מספר על שמונת סוגי הבזבוזים כאשר השמיני הוא בד"כ "יצירת חסמים לחשיבה יצירתית". יש לבזבוז זה נוסחים שונים אך הכוונה היא אחת: לעובדים יש הרבה ידע ויצירתיות ואי שימוש בידע והיצירתיות הזו היא בזבוז. בבואי לספר כיצד מקום עבודה חוסם את היצירתיות של עובדיו אני משתמש בכל מיני דוגמאות. הינה שתיים מהן:
כשאני מסתובב בחברות וותיקות אני שומע הרבה פעמים עובדים שמספרים לי שפעם הם הציעו הצעה כזו או אחרת שיכלה לחסוך הרבה כסף למפעל, "אבל אף אחד לא התייחס, לאף אחד לא באמת אכפת". בחלק מהמקומות יש עובדים שחושבים שהמנהל רק רוצה להעביר כאן קדנציה בשקט בלי הרבה מהפכות – רק כדי שיוכל להתקדם לתפקיד הבא. בין אם מה שהעובדים אומרים הוא נכון ובין אם לאו, אין לכך חשיבות. זה מה שהם מאמינים שנכון ולכן הם פועלים לפי אמונה זו. ואמונה זו היא שמכתיבה לעובדים מסוימים להיות "ראש קטן" ולא להציע הצעות לייעול העבודה. אגב אין לכך שום קשר שיש בחברה תיבת הצעות ייעול או מנגנון אחר לטיפול בהצעות ייעול. בארגון בו אין לפחות כמות הצעות ייעול בשנה פי שלוש מכמות העובדים הרי שמתקיים בארגון הבזבוז השמיני.
מצב נוסף שאני פוגש בחברות וותיקות. בעיקר חברות ממשלתיות: בתחילת דרכו החל הארגון את פעילותו עם הרבה מאוד תנופה ועבודה קשה של עובדיו. המטרות אז היו בד"כ אידיאולוגיות. אני מדבר על תקופה בה רבים חשבו קודם על המדינה ואחר כך על "האני". עם הזמן הוועדים התחילו לדרוש דרישות למען העובדים ביניהן: זמן לארוחת בוקר ב 7:00 וזמן לארוחת 10:00 ועוד הטבות שאינן רק בכסף. כך נוצר מצב שעובדים מפסיקים עבודתם 15 דק' לפני ההפסקה – כדי להתארגן, להגיע לחדר אוכל, לשטוף ידיים ועוד. את עבודתם הם מחדשים 15 דק' לאחר תום ההפסקה מאותן סיבות בדיוק. כך זה מסביב לכל ארוחה. תוסיפו את זה לעובדה שעובדים במקומות גדולים מבצעים הרבה תנועות (סוג אחר של בזבוז) כדי להגיע מאזור במפעל לאזור אחר ותקבלו מצב בו עובדים שאמורים לעבוד 8 שעות, עובדים בפועל 4 שעות. במצב כזה או שהלקוח מקבל את מה שהוא צריך מאוד לאט או שהעובדים נשארים שעות נוספות והמדינה משלמת יותר. איך כל זה קשור ליצירתיות. לאחר שאני מתאר מצב זה בהרצאות שלי אני שואל את קהל השומעים :"כשאתם מדמיינים מצב זה בו העובדים יודעים שהם לא נותנים תפוקה מלאה למערכת האם אתם מצליחים לדמיין עובדים יצירתיים המחפשים להתייעל?" מאחר ודוגמאות אלה אני מביא בד"כ בארגונים ממשלתיים הרי שקהל השומעים לא נדרש למאמץ גדול כדי להפעיל את הדמיון. כשמקום העבודה כולו עובד בגישה של מה שטוב למקום העבודה ולעובדים ולא מה שטוב ללקוחות הרי שהשיטה כולה מובילה לחוסר יצירתיות של עובדים. כלומר לא תהיה יצירתיות התורמת ללקוחות.
כשאני מסתובב בחברות וותיקות אני שומע הרבה פעמים עובדים שמספרים לי שפעם הם הציעו הצעה כזו או אחרת שיכלה לחסוך הרבה כסף למפעל, "אבל אף אחד לא התייחס, לאף אחד לא באמת אכפת". בחלק מהמקומות יש עובדים שחושבים שהמנהל רק רוצה להעביר כאן קדנציה בשקט בלי הרבה מהפכות – רק כדי שיוכל להתקדם לתפקיד הבא. בין אם מה שהעובדים אומרים הוא נכון ובין אם לאו, אין לכך חשיבות. זה מה שהם מאמינים שנכון ולכן הם פועלים לפי אמונה זו. ואמונה זו היא שמכתיבה לעובדים מסוימים להיות "ראש קטן" ולא להציע הצעות לייעול העבודה. אגב אין לכך שום קשר שיש בחברה תיבת הצעות ייעול או מנגנון אחר לטיפול בהצעות ייעול. בארגון בו אין לפחות כמות הצעות ייעול בשנה פי שלוש מכמות העובדים הרי שמתקיים בארגון הבזבוז השמיני.
מצב נוסף שאני פוגש בחברות וותיקות. בעיקר חברות ממשלתיות: בתחילת דרכו החל הארגון את פעילותו עם הרבה מאוד תנופה ועבודה קשה של עובדיו. המטרות אז היו בד"כ אידיאולוגיות. אני מדבר על תקופה בה רבים חשבו קודם על המדינה ואחר כך על "האני". עם הזמן הוועדים התחילו לדרוש דרישות למען העובדים ביניהן: זמן לארוחת בוקר ב 7:00 וזמן לארוחת 10:00 ועוד הטבות שאינן רק בכסף. כך נוצר מצב שעובדים מפסיקים עבודתם 15 דק' לפני ההפסקה – כדי להתארגן, להגיע לחדר אוכל, לשטוף ידיים ועוד. את עבודתם הם מחדשים 15 דק' לאחר תום ההפסקה מאותן סיבות בדיוק. כך זה מסביב לכל ארוחה. תוסיפו את זה לעובדה שעובדים במקומות גדולים מבצעים הרבה תנועות (סוג אחר של בזבוז) כדי להגיע מאזור במפעל לאזור אחר ותקבלו מצב בו עובדים שאמורים לעבוד 8 שעות, עובדים בפועל 4 שעות. במצב כזה או שהלקוח מקבל את מה שהוא צריך מאוד לאט או שהעובדים נשארים שעות נוספות והמדינה משלמת יותר. איך כל זה קשור ליצירתיות. לאחר שאני מתאר מצב זה בהרצאות שלי אני שואל את קהל השומעים :"כשאתם מדמיינים מצב זה בו העובדים יודעים שהם לא נותנים תפוקה מלאה למערכת האם אתם מצליחים לדמיין עובדים יצירתיים המחפשים להתייעל?" מאחר ודוגמאות אלה אני מביא בד"כ בארגונים ממשלתיים הרי שקהל השומעים לא נדרש למאמץ גדול כדי להפעיל את הדמיון. כשמקום העבודה כולו עובד בגישה של מה שטוב למקום העבודה ולעובדים ולא מה שטוב ללקוחות הרי שהשיטה כולה מובילה לחוסר יצירתיות של עובדים. כלומר לא תהיה יצירתיות התורמת ללקוחות.
תגובות