עומס יתר

הגישה בניהול רזה למניעת בעיות מושטת על שלושה נדבכים שאותם יש לסלק: בזבוז (MUDA) עומס יתר (MURI) וחוסר איזון (MURA). על עומס יתר פחות מדברים בד"כ, זה דורש שינוי גישה מהותית בניהול המסורתי של עובדים. בגישת הניהול הרזה, עומס יתר עשוי להוביל לבעיות איכות ולליקויים בביצוע. לעומת זאת, בגישה המערבית מרגע ששכרו עובד לעבודה רוצים להוציא ממנו את המקסימום ובמילים בוטות יותר "להוציא לו את המיץ". גישת הניהול הרזה מנסה להוביל לכך שהעובד יפיק יותר ולצורך כך מיישמים מספר פתרונות שישומן לא "יוציא לעובד את המיץ":
התייעלות בתהליכי העבודה, מקצרת אותם ומאפשרת להפיק יותר באותו משך זמן.
שיפור סביבת העבודה, בקרה ויזואלית ו S5 מאפשרים לעובד לעשות פחות טעויות כשהוא נמצא בלחץ.
POKA YOKE – הבניית איכות לתוך התהליכים וליצור המוצרים, גם הם, מאפשרים לעובד לא לטעות גם כשהוא בלחץ עבודה.
דרישה מהעובד לפנות זמן מזמנו לצורך שיפור תהליכי העבודה וארגון סביבת העבודה.

את האחרון ברשימה קשה למצוא במחוזותינו. קשה למצוא מנהלים ישראלים שיאפשרו, ידרשו מעובדיהם לפנות זמן לצורך שיפור תהליכים. אם כבר, אז שיישארו שעות נוספות ויעשו את זה אחרי העבודה.
את הסעיף השני יש ארגונים שמיישמים אולם תקופה מסוימת לאחר שנכנסו לנושא של S5, הנושא דועך ואיתו כל היתרונות שהיו אמורים להגיע עם יישום הנושא.
עומס עבודה גורם לכך שעובדים לא קוראים מידע שצריכים לקרוא, לא שמים לב שנותנים את התרופה הלא נכונה בבית חולים, ששוכחים לחבר חלק מסוים במוסך, שלא מבצעים מדידה כנדרש לאחר תהליך ציפוי, או שבתכנון של חלק שכחו לתכנן קדח חשוב. יש עוד הרבה מאוד דוגמאות בהן אני נתקלתי ובוודאי דוגמאות רבות שאתם פגשתם.
כשהעובד עייף הוא רואה פחות טוב, הוא פחות מרוכז – במיוחד אם יש לו הרבה נושאים על הראש – הוא נוטה לשכוח יותר וכו'. זה לא תיאוריה זו המציאות. אם אתם המנהל הישראלי הממוצע שאומר לעצמו "הכל טוב ויפה, אך אני בסוף החודש צריך להראות שהוצאתי X מוצרים/שירותים וזה כמות העובדים שהקציבו לי ואין זמן להתעסק בכלום חוץ מלהוציא מוצרים", אז דעו שיש דרך אחרת וע"י ניהול רזה תצליחו להוציא יותר באותו משך זמן.

מה דעתכם? האם יש התייחסות אצלכם לעומס יתר?