כאב הבטן

אני עובד הרבה עם ארגונים בכל הקשור להנחיית אירועי קייזן. לפני כל אירוע אני מקיים דיון הכנה הנמשך כשעה. דיונים מסוג זה כוללים, בד"כ, שיחה על התהליך שבו רוצים לטפל, רשימת משתתפים, שיחה על הבעיות שהארגון מתמודד איתן ועוד. לאחרונה הוזמנתי ע"י אחד הגופים בצבא לדיון הכנה לקראת אירוע קייזן. בתחילת הפגישה קיבלתי תיאור כללי על תוכן העבודה שמבוצעת שם לאחר מכן פנינו לשוחח על מה שמפריע להם. הם, המנהלים, אמרו ש"כאב הבטן" העיקרי שלהם הוא סוג כח האדם שהם מקבלים לתפקיד מסוים. שאלתי אותם לסיבה שהם מקבלים כזו איכות של עובדים והם הסבירו שע"פ הגדרות הצבא לתפקיד הזה: מספיקות יכולות מנטאליות בסיסיות ביותר לתפקיד. מכאן - הבעיה המרכזית שהם תארו בפני היא היכולות הנמוכות של כח האדם שהם מקבלים. כתוצאה מדברים אלה, המלצתי להם לוותר על האירוע. מדוע?
חשוב להבין בעיה כמו זו אינה נחשבת בעיה או נכון יותר לומר אינה מוגדרת כבעיה אלא זהו פתרון הנתון במסווה של בעיה. הרי אם הבעיה היא רמת כח האדם אז הפתרון הוא להעלות את רמת הדרישות מכח האדם שיכול להתקבל. אם הבעיה היא בעיית משמעת ואתגרים ניהוליים שמציב כח אדם שכזה לצוות, הרי שזה לא בעיה בתהליך אלא בניהול ועל זה לא מבצעים אירוע קייזן.
אירוע קייזן מבוצע על תהליך ובעיה בתהליך תהיה מוגדרת כבעיה שמשפיע על הלקוח או של הנהלת הארגון ולא כבעיה שממנה נגזר פתרון ברור כגון: חסר שטח עבודה (הפתרון: להוסיף שטח) או חסר כח אדם (הפתרון: להוסיף עובדים). בעיה שמשפיע על הלקוח/הנהלה היא: עלויות גבוהות, תפוקה נמוכה, משך זמן אספקה ארוך וכו'.

האם עשו אצלכם אירועי קייזן מיותרים? למה לדעתכם הם היו מיותרים? ולמה עשו אותם מלכתחילה?