חיסכון בתנועות של עובדים

הינה סיפור שקיבלתי אתמול מלקוחה. במפעל שלה מיישמים תהליכי ניהול רזה בייצור. באחד האזורים בייצור היה נהוג שעובד אשר נגמרו לו הפריטים הנדרשים לתהליך העבודה, היה הולך למחסן להביא את הפריטים למנה הבאה. עקב כך עובדים נאלצו ללכת כל יום, הלוך וחזור ובסיכום יומי היו צועדים קילומטרים רק כדי לבצע את העבודה שלהם. במסגרת תהליכי שיפור הם חיפשו דרכים להעלות את התפוקה. אחת השיטות היא להקטין את "הספגטי" – כלומר תנועות העובדים במפעל. הם חיפשו איך להביא לכך שעובד היצור לא יצטרך לעזוב את עמדת העבודה שלו. הפתרון היה שפעם בשבוע יביאו לאזור העבודה את כמות החומר הנדרשת לשבוע וכך העובד לא יצטרך ללכת למחסן כל יום. פיתרון פשוט ביותר. כמעט ולא עלה כסף חוץ ממדפים שהיה צריך להרכיב באזור העבודה וחוץ מהזזה של מכונה מסוימת. כך כמעט ללא עלות חסכו שעות של היעדרות מאזור העבודה, חסכו סחיבה מיותרת של פריטים כבדים במפעל וכמובן העלו את התפוקה כי העובד נמצא ליד המכונה ועובד במקום להסתובב במפעל.
אני נוהג לספר, בהרצאות שלי, שיש בתעשייה מספר "אצבע" שאומר שללכת 1 קילומטר באזור העבודה לוקח שעה והסיבה היא שבדרך העובד פוגש עובדים אחרים ומאחר והעובד הוא אדם מנומס אז הוא מדבר עם מי שהוא פוגש בדרך. מחליף חוויות או סתם מרכל ואולי יוצא גם לעשן ומעיין בעיתון שמצא בדרך. ולכן נוצר מצב שתנועה של עובד למחסן הנמצא במרחק מה מאזור העבודה נמשכת זמן רב. זמן שבו הוא לא עובד ולא מייצר תפוקה.
את הזמן הזה חסכו באותה חברה. הפתרון אומנם היה פשוט אך אני מתאר לעצמי שבהתחלה חשבו שאולי עדיף שהמחסנאי יביא לייצור את הפריטים כל יום ומנהל המחסן טען שזה בלתי אפשרי והוא יצטרך להביא כל היום פריטים לעוד תחנות ובשביל זה הוא יצטרך עובד נוסף. אח"כ שחשבו על הפתרון הפשוט שיושם בסופו של דבר זה בוודאי גרם מבוכה מסוימת לכמה מנהלים על כך שלא חשבו על זה בעבר. אולם עדיף מאוחר מאשר להמשיך לבזבז זמן על תנועות מיותרות.
תנועות מיותרות הוא אחד משמונת הבזבוזים אותם הזכרתי בהרבה פוסטים קודמים וגם באתר http://www.kom40.com/ אני מסביר על כך הרבה כי זה אחד מאבני היסוד של ניהול רזה.

יש לכם סיפורים דומים, אחרים, נוספים? שילחו אלי ספרו לי על כך בטלפון.