ספגטי

אחד הבזבוזים שקל יחסית לסלקם הוא בזבוז הקשור לתנועות מיותרות. תנועות מיותרות הן אותם פעמים שבהם העובד נאלץ לזוז וללכת לכל מיני מקומות כדי לבצע את עבודתו. התנועות הללו נקראן "ספגטי", מאחר ואם נצייר את התנועות הללו על דף נקבל אוסף של קווים כמו בצלחת ספגטי. בכל אותו הזמן שהעובד נמצא בתנועה לא נוסף ערך למוצר של הלקוח. גרוע מכך, כאשר העובד "מטייל" הוא פוגש חברים ומתחילות להן שיחות מסדרון. לעיתים אני שומע בכל מיני אירועים הסברים מדוע זה טוב שהעובד קם מהכיסא לכל מיני מטלות ובכך מתרענן קצת. חשוב להבין אין קשר בין התרעננות והפסקות לבין עבודה רציפה באזור העבודה. מנהלים שרוצים שעובדיהם ישחררו מעט עצמות, שיתנו להם עוד הפסקות. הנזק מזה שהעובד לא יכול לעבוד כל הזמן באזור עבודתו ללא צורך בביצוע תנועות מיותרות הוא גדול. ההליכות והתנועות הללו הופכות להפסקות קצרות או ממושכות. לעיתים בדיוק כשצריך למצוא את העובד הוא אינו במקומו וגם לא ברור היכן הוא. יותר תנועות מגדיל את השונות, "הפיזור" של משך העבודה ואז קשה לנו לדעת כמה זמן נמשכת העבודה. לעיתים העובד נדרש להגיע לעובדים אחרים (מחסן, בחינה וכו') כדי לבקש מהם שירות מסוים ולא צמיד עובדים אלה פנויים בשבילו. יש מקומות שהתנועות המיותרות נמדדות בקמ' ויש מקומות שהתנועות נמדדות במ'. מפעלים מסוימים, בעיקר מפעילים המייצרים בכמויות גדולות בודקים גם את התנועות שהעובד מבצע בתחנת העבודה שלו ומחפשים דרכים להקטין את כמות הפעמים שעובד מתכופף, מסתובב לאחור וכו'. כל זאת מתוך ההבנה שרק ברגע שהעובד משנה ומוסיף משהו למוצר, זה הרגע בו מתווסף ערך למוצר וכל שאר הרגעים הם בזבוז.

באחד המקומות בהם הכניסו ניהול רזה בחנו את ה"ספגטי" הנדרש כדי לתקן גלגלים. מסתבר שכדי להחליף צמיג ולתקן גלגל יחיד, העובד נדרש ללכת 300 מטר. לאחר שינויים שהם הכניסו בסביבת העבודה המרחק הופחת ל 100 מטר. בעזרת שיפור מתמיד אני מאמין שהם יצליחו להפחית גם מספר זה.