ל S5 יש שיטת מדידה המתבססת על טבלה המחולקת לחמש עמודות וחמש שורות והציון המקסימאלי בה הוא חמש. העמודה הראשונה עוסקת במיון וסילוק והשורה הראשונה עוסקת במאמץ הראשוני. מי שרק מתחיל את דרכו ב S5 סביר שיעלה מציון אפס (0) לציון מעט פחות משתיים (2) בשלב הראשון.
בפוסט זה אני רוצה להתייחס למשבצת הראשונה בטבלה – המשבצת בה הצוות נדרש להגדיר את הפריטים הנדרשים לאזור העבודה. ראיתי כל מיני גרסאות המסבירות כיצד הצוות הגדיר את הפריטים הנדרשים לאזור העבודה אך אני באופן אישי מעדיף את שיטת ניתוח התהליך. בשיטה זו הצוות עושה רשימה של תהליכים עיקריים המתרחשים באזור העבודה. לאחר מכן מבצע מיפוי של התהליך כפי שמקובל לעשות מיפוי לתהליכים – ראה באתר www.kom40.com. בשונה מניתוח תהליך רגיל - תוך כדי מיפוי התהליך, לכל שלב, הצוות רושם איזה כלי עבודה ואיזה פריטים נדרשים לו בסביבת העבודה כדי לבצע את העבודה. בשיטה זו הצוות הגדיר את כל מה שנדרש לו לביצוע העבודה תוך התייחסות לתהליכים המתרחשים בסביבת העבודה ואם חילקו את התהליכים לכאלה שמתרחשים יותר ואחרים שמתרחשים פחות, הצוות יוכל גם לסדר את הכלים לפי קדימותם והיקף השימוש שלו בכלים אלה. בסוף שלב זה תהיה לצוות רשימה מקיפה ביותר של מה שנידרש לו באזור העבודה ואולי אף שירטוט בסיסי של מיקום של אלמנטים שונים באזור העבודה.
אם שלב זה מבוצע באופן קפדני, מקיף ומלא, שאר השלבים יהיו יותר קלים לביצוע וגם הביצוע שלהם יהיה נכון יותר ממצב בו דילגו על שלב זה.
יחד עם זאת הרי לכם שאלות למחשבה: מה קורה כאשר התהליכים שהצוות מנתח הם לא התהליכים היעילים? מה קורה אם כאשר הצוות מארגן את סביבת העבודה סביב תהליכים לא אופטימאליים? ומה ניתן לעשות כדי להימנע מכך?
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה