הניהול הרזה בישראל

אני עוסק בתחום ה LEAN פחות או יותר מאז ששיטה זו הגיע לישראל. לי ולחברה שלי –דיאלוג -יש מבט מאקרו די רחב על השוק, לכן על בסיס ניסיון זה אחלק את הארגונים בישראל לארבע רמות, בהקשר של הניהול הרזה:

רמה ראשונה: לאחר מעט יותר מעשור ששיטה זו מופעלת בישראל יש ארגונים מעטים בלבד שבאמת מיישמים LEAN באופן מלא והוא חלק מה DNA של החברה. במילה "מעטים" אני מתכוון לפחות מעשרה ארגונים. בדרך כלל אלה ארגונים שהם חלק מארגונים בינלאומיים גדולים.

רמה שנייה: ברמה זו יש מספר עשרות בודדות של ארגונים שמיישמים "ניהול רזה" באופן חלקי. חלקם מאמינים שהם מיישמים ניהול-רזה כמו שצריך וחלקם מודעים לכך שהדברים מבוצעים באופן חלקי. אחדים מארגונים אלה נמצאים בתהליך שמטרתו להגיע ליישום מלא ואילו אחרים מרגישים בנוח עם רמת היישום הנוכחית (וכידוע הרגשת נוחות היא הרגשה נעימה אך מסוכנת).

רמה שלישית: ברמה זו יש מספר מאות ארגונים (מאות בודדות) שטעמו, נגעו, בחנו, התנסו וכו' בנושא הניהול הרזה. חלקם ימשיכו עם זה הלאה וחלקם נעצרו: מדוע ארגונים התחילו והפסיקו? יש לכך הסברים רבים, שלא אכנס אליהם כאן.

רמה רביעית: אלפי ארגונים נוספים שלא בחנו כלל את נושא ה LEAN, אינם מודעים לו או ששמעו אך לא פעלו לבחון אותו באופן מעמיק יותר.

מהאמור לעיל ניתן לצייר פירמידה של רמת יישום הניהול הרזה בישראל ושימו לב שהדבר דומה מאוד לפירמידה של מצוינות. מעטים הם הארגונים שבאמת שואפים ופועלים להגיע למצוינות והם שנמצאים בקצה הפירמידה. לשמחתי, מהמקום בו אני נמצא, אני רק רואה כיצד נושא זה הולך ותופס נפח גדול יותר. ככל שיש מעבר של יותר מנהלים בין חברות, ככל שהחברות נפתחות יותר לעולם, ככל שהתחרות מחריפה ומנהלים מחפשים פתרונות, נושא המצוינות וההגעה אליו בעזרת הניהול הרזה יחדור יותר ויותר. מכאן שניתן להביט בתקווה קדימה לימים בהם התעשייה בישראל תפעל בסטנדרטים גבוהים לא רק של טכנולוגיה אלא גם של מצוינות בתהליכים ובשיטות הניהול.