להתחיל בתהליך השינוי – כבר לא בוער

כתבתי בפוסט קודם שכדי להתחיל בשינוי אנו צריכים להיות בתחושה שזה בוער לנו. הארגון חייב להרגיש שאם לא יבצע את שינוי, ולצורך הדיון - לא חשוב איזה שינוי, הרי שנזק יהיה גדול, עצום, כזה שאנו לא רוצים לחוות.

מתי הרבה ארגונים מרגישים שהם צריכים לבצע שינוי? בדיוק כמו אצל מרבית האנשים, רק כשמתגלה בעיה. מרבית האנשים הולכים לרופא כשיש בעיה. הרופא יבדוק וימליץ על תרופה ולעיתים על שינוי באורח החיים. למה רבים האנשים שלא עשו את השינוי הנדרש לפני שהיה צורך ברופא? פשוט, כי הם לא הרגישו שביצוע שינוי הוא דבר בוער ושחייבים לעשותו מייד. באותו אופן, מרבית הארגונים שנכנסים לתהליך שינוי הם כאלה שנמצאים בבעיה או שהיא עומדת לפתחם. הרבה ארגונים נכנסים לתהליך של שינוי מעט לפני או תוך כדי מיתון, חלקם גם נכנסים לתהליך מעט אחרי שהמיתון נגמר אך החוויה הטראומטית עדיין טרייה.

ואז, מתחילים בתהליך של שינוי אשר נמשך זמן מה: שנה שנתיים אפילו שלוש והצופה מן הצד מתחיל לראות ירידה בלחץ לשינוי אפילו חזרה לדפוסי פעולה ישנים. למה זה קורה כי העולם כבר לא בוער. המיתון נגמר, יש גידול מסוים במכירות או צפי לגידול, יש תחושה שעשינו הרבה וכעת צריך ללחוץ או להדגיש נושאים אחרים ולא את היבטי השינוי. כעת, צריך להכניס תוכנה חדשה, לעבור למתקן חדש או למזג היטב את החברה שקנינו וכל אלה מסיתים את מיקוד החברה מהשינוי.

לאחר זמן מה אנו רואים שהחברה חזרה לדפוסי העבודה הישנים, חלק מהשיטות החדשות נשמרות אך רובן מתמסמסות עם הזמן. אלה שמתנגדים לשינוי שולחים חיצי רעל בכל הזדמנות בה מדברים על מה שהיה ובפעם הבאה שהחברה תהיה בצרה והמנכ"ל ירצה לעשות שינוי העובדים כבר יהיו למודי קרבות וחסרי אמונה והמתנגדים יהיו חזקים יותר ומצוידים בדוגמאות מוחשיות "למה לא צריך לשנות.

לסיכום: לפני שמתחילים בתהליך השינוי צריך להיות מוכנים לגרום לתחושת בהילות ושל סכנה אורבת בפינה לכל הארגון על פני תקופה ארוכה מאוד ולא רק בתחילת התהליך.