שיטת הניהול הרזה קונה לה אחיזה הולכת וגוברת בקרב חברות בישראל. חברות ישראליות המספקות לחברות בחו"ל או יוצרות איתן שיתופי פעולה עסקיים נדרשות להתאים עצמן לתרבות הניהולית שם. חלקן נדרשות לכך מתוך אילוץ וחלקן מבקשות לאמץ שיטות ניהול מוצלחות. בעשור האחרון, מעט באיחור אמנם, הוכנסה שיטת ה Lean Management ליותר ויותר ארגונים בארץ. בבלוג זה אשתף אתכם בניסיוני ובהגיגי בנושא הניהול הרזה והתפעול. אני מזמין אתכם להמשיך להגיב, לשאול ואף גם לכתוב, שתפו את כולם בניסיונכם. באתר הבית: kom40.com תמצאו מאמרים בנושאי ניהול רזה, תפעול, שרשרת האספקה ואיכות.

מוטי קומפורט
י

m.kom40@gmail.com

יום שני, 4 באפריל 2011

מה דעתך?

הינה דוגמא לשיחה אופיינית שהייתה לי באחד הארגונים, עם עובד במהלך תהליך שיפור: מה שאופייני בשיחה הזו שה שכמעט אינני תורם לשיחה כלום. למעשה כל הידע והרעיונות נמצאים אצל העובד, אלא שעד שלא התעקשתי שהוא זה שיענה הוא חיכה שהמנהלים שלו יתנו פתרונות. אני לעומת זאת התעקשתי רק לשאול אותו שאלות.

עובד: ...כלומר מה שאנו צריכים, זה לקצר את תהליך הכנת הדבק השמתו ויבושו.

אני: נשמע נכון.

עובד: נו אז איך עושים זאת.

אני: שאלה טובה, מה דעתך?

עובד: לא יודע.

אני: אולי תחלק את הבעיה לבעיות משנה: הכנה, השמה ויבוש. איך ניתן לקצר את משך הכנת הדבק?

עובד: לא יודע.

אני: מה אתה מציע?

עובד: צריך בשביל זה מכשיר ששואב בדיוק את המינון המדויק של החומרים שמהם מכינים את הדבק ואחרי שהוא שואב אותם הם ישפכו לתוך כלי מיוחד שם יעורבבו במשך שתי דקות.

אני: OK, נשמע מצוין, מי מייצר מכשיר שכזה?

עובד: לא יודע.

אני: אז היכן נמצא מכשיר שכזה?

עובד: אשתי סיפרה לי שיש להם משהו דומה לזה במעבדה בבית החולים, אבל...

אני: היכן עוד חוץ מאצל אשתך?

עובד: (חושב....) אולי אפשר לשאול את ייצרן החומרים הללו, הוא מסתובב בכל מיני מפעלים ובוודאי רואה ומכיר כל מיני פטנטים שבהן חברות עושות שימוש.



סגנון השיחה הזה הוא כזה שמעביר חזרה את הכדור לעובד. אני נמנע מלהיות יועץ שייתן את הפתרון. ביותר מדי מקומות העובדים מצפים שהמנהלים יתנו את התשובות לכל מיני בעיות תפעוליות. את הגישה הזו צריך לשנות. לתחושת הערך שהעובד מרגיש בעקבות זה שממנו באו הפתרונות והרעיונות, אין תחליף.