הפסיקה שתייעל את רשות המכס
הינה כתבה שנכתבה בדה-מרקר ע"י הבעלים ועו"ד ממשרד גיל נדל - עורכי דין. (משרד גיל נדל עורכי דין משמש יועץ משפטי ללשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים בתל אביב.)
הכתבה עוסקת בנושא שנדון בבית המשפט על פעילות רשות המכס. הדגשתי בכתבה את אותם המקומות בהם ניתן בעזרת שיפור תהליכים שיטתי להימנע מלהגיע למצבים כאלה. לא במכס ולא בגופים אחרים אשר ינקטו:
המשפט דן במקרה שבו סוכן המכס, שתפקידו לטפל בשחרור המטען המיובא, גבה מלקוחותיו היבואנים מסי יבוא ונתן הוראה על העברת הכספים לרשות המכס באמצעות מס"ב (מסלקה בנקאית). בשלב מסוים נקלע סוכן המכס לקשיים כלכליים שהובילו לקריסתו, והבנק ביטל את ההוראה. כלומר, מסי היבוא, בפועל, לא שולמו לרשות המכס. רשות המכס התירה לשחרר את הסחורות המיובאות, כשהיא מסתמכת על כך שהכספים הועברו באמצעות המס"ב. כאשר הסתבר לה בדיעבד כי ההוראות לא כובדו, ומסי היבוא למעשה לא שולמו, דרשה מן היבואנים את תשלום מסי היבוא - כך שהיבואנים נדרשו לשלם פעם שנייה מסי יבוא בעד אותה סחורה, אחרי שכבר שילמו לסוכן המכס שלהם. היבואנים לא ויתרו, אמרו את דבריהם, וכך גם המכס.
המעניין בפס"ד זה הוא שבשורה התחתונה קבע בית המשפט שרשות המכס לא הזהירה את היבואנים כי הוראת תשלום כזו יכולה להתבטל, ובכך התרשלה. עוד נפסק כי המכס העניק אשראי לסוכן המכס מבלי לבדוק את איתנותו הפיננסית, וזוהי רשלנות נוספת. עוד הוכרע כי אם המכס בחר שלא לדרוש ערבויות גבוהות מסוכן המכס, היה עליו ליידע בכך את היבואנים. בפס"ד מצוין כי גם בעבר קרסו סוכני מכס, והמכס היה צריך להפיק לקחים ולנקוט בצעדים שיוכלו למנוע אירועים כאלה בעתיד. בסופו של דבר, התקבלה התביעה כך שהמכס נדרש לוותר על מרבית החוב של מסי היבוא.....
...פסק דין זה למעשה קבע הלכה חדשה וחשובה, שלפיה רשות המכס אינה יכולה עוד לטמון ראשה בחול, אלא שמצופה ממנה כרשות ציבורית "להגדיל ראש" ולבצע בדיקות מקיפות אודות הגופים שבאים עמה במגע יומיומי. אם לא כן, ייחשב הדבר כחריגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר שהיה מצופה ממנה, והדבר עשוי להטיל עליה אחריות, כמו במקרה זה.
תגובות